יש לי שכן. הוא בן 87 ואפילו לא יודע מהי תזונה בריאה. הוא פשוט אוכל את מה שהוא אכל באותו היום. הוא גם אוכל הרבה שומן רווי, יש לו בטן די גדולה, אבל הוא עדיין דואג לעצמו, בכל אופן, הוא קשיש פעיל לגילו- בנוסף, הוא עדיין חד כמו סכין.
כששאלתי אותו על המפתח לחיים בריאים, הוא אמר שהדבר הכי חשוב עבורו הוא עקביות. כל חייו הבוגרים, הוא התעורר באותו זמן, אכל את 3 הארוחות שלו בעקביות, לא נשנש, וכמעט לא חרג מהשגרה שלו.
בעיניי זה הדבר שהכי חשוב. אתה יכול לאכול צמחים, אתה יכול לאכול בשר. אבל כשאנשים אומרים שצריך לאכול צמחים או בשר כדי להיות בריא, אני מתרחק. זה פשוט יותר מדי שחור ולבן. תמיד יש בזה יותר ממה שאתה רואה על פני השטח.
זו שנת 2022, איננו צריכים משפיען, יוטיובר או איש מדיה חברתית שיגיד לנו שתזונה בריאה, שתייה, פעילות גופנית, פעילויות שגורמות להפחתת מתחים – הם הרגלים טובים.
לאט לאט אנו משתנים. מתחילים להבין. מתעוררים. אנחנו מודעים יותר למה שאנחנו עושים, מה אנחנו מכניסים לגופנו ואיך אנחנו חיים עם סוכרת בשלום ובאהבה.
יש הרבה עצות לסוכרתיים בכל מקום שנלך אליו. בשנים האחרונות, נראה שכולם אובססיביים לגבי פחמימות. אתה יכול לדעת את זה לפי כמות העצות לצרוך דל פחמימות שאתה יכול לקבל מהמדיה ומהרשתות.
אבל למרות שהעצות האלה – דל פחמימות – צום לסירוגין, קיטוגני, תזונה ים תיכונית… עשויות להיראות טוב על פני השטח, יש כמה בעיות אם נחשוב על זה יותר לעומק:
- איזו עצה נכונה? יש הרבה עצות סותרות בחוץ.
- מי נתן את העצה?
- מדוע אנשים מגינים על אמונותיהם בצורה כל כך נחרצת כשמאמתים אותם עם עובדות ומחקרים?
- למה יש אנשים שלא פתוחים לרעיונות אחרים?
- למה אנשים נותנים עצות? מה האינטרסים (שיווקיים? כוח? אגו? אידיאולוגיה, פילנתרופיה?) של אנשים? מדוע הם משקיעים זמן ומשאבים בשכנוע סוכרתיים שדברים מסוימים נכונים?
כסוכרתיים חושבים עם ראש על הכתפיים, יכולה להיות לנו דעה עצמאית שלא משרתת אף אחד, ובכל זה, התפקיד שלי בקהילה ומחוץ לקהילה הוא לחתוך את הרעש. לא רק כדי לחלוק את זה איתכם, אלא בגלל שאני רוצה למצוא את הדרך הטובה ביותר לחיות עם סוכרת בעצמי.
אחד הדברים שמצאתי הוא שעצות ספציפיות הן די חסרות תועלת בכל רחבי הרשת.
מכאן למדתי להטיל ספק, גם בעצמי ובעצות של עצמי לעצמי ולאחרים: להטיל ספק בהכל.
במהלך השנה האחרונה השתנתה ההסתכלות שלי על החיים. ככל שאני קורא וכותב יותר על חיי כסוכרתי, על הבריאות שלי ועל כלים לייעל אותה, כך אני פחות בטוח בכל דבר.
הגעתי למסקנה שאנחנו תמיד רואים את פני השטח. אנו רואים את קצה הקרחון. אבל אין לנו שמץ של מושג איך הקרחון הזה נראה מתחת למים. זה הדברים שאתה לא רואה אלא אם כן אתה צולל לעומק.
מכאן, העיצה שלי לסוכרתיים היא: להטיל ספק בכל דבר.
למה? כי הרגע שבו אתה מחליט על משהו הוא הרגע שבו אתה מפסיק לגדול. זה קורה לכולנו מבלי שנהיה מודעים לכך. הדבר המוזר הוא שכולנו נמשכים לעצות כי אנחנו רוצים לגדול ולשפר את עצמנו.
אבל איכשהו, אנחנו נמשכים לקבוצות, אידיאולוגיות ומערכות אמונה מסוימות. ופתאום, אנחנו מפסיקים לגדול. אבל אנחנו לא מודעים לזה. על פני השטח, נראה שאנחנו מסתדרים מצוין. אנחנו אוכלים בריא, נשארים מאוזנים, והכי חשוב, אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים לקבוצה של אנשים שעושים את הדבר הנכון.
אבל איך אתה יודע שאתה עושה את הדברים הנכונים? אתה לא.
הכי קרוב שאתה יכול להגיע הוא על ידי הטלת ספק בכל מה שאתה עושה כסוכרתי. עכשיו, אני לא אומר שאתה צריך להטיל ספק בכל צעד סוכרתי שאתה לוקח. זה יהיה סיוט. האם אתה יכול לדמיין את זה? האם עלי לאכול את הכריך הזה? מה אם זה מורעל? מה אם לחם מזיק לך?
לא על זה אני מדבר. המפתח כאן זה לשאול מה אתה עושה. לא כל דקה או שעה, אלא באופן קבוע. כל יום, אני פתוח לרעיונות חדשים ולדברים שמאתגרים את החשיבה שלי.
זה לא אומר שאני משנה את האסטרטגיה שלי כל יום, אני פשוט נותן לזה לנוח. אני לא סוגר את דעתי. זה מה שרבים מאיתנו עושים. אנחנו מאמינים בדל פחמימות ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שהוא איננו דל פחמימות.
אנחנו מאמינים בצום לסירוגין ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שהוא איננו צום לסירוגין. אנחנו מאמינים שהליכה היא טובה, ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שאיננו הליכה. אנחנו מאמינים שתזונה היא הפתרון להורדת סוכר, ואנחנו סוגרים את עצמנו לפעילות גופנית, להפגת מתחים.
בוא נתעורר. נפסיק לעבור את החיים שלנו עם סוכרת בשינה. נצא מהטייס האוטומטי הזה שמוביל אותנו לפעמים להתרסקות. אנחנו ב-2022.
אנחנו כבר יכולים לבנות עמוד שדרה סוכרתי אישי וטוב וחזק ולא להישען כל רגע על עצות של אנשים אחרים ולהעתיק ולהדביק על עצמנו את מה שהם עושים. בואו נתעורר ונפסיק ללכת וללכת כמו זומבים.
אם אתם רוצים לאכול דל פחמימות – זה נהדר, אם לא, זה גם נהדר. להתעורר זה פשוט מאוד: כשאתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות ופשוט להתבונן בתשובות שלך, אתה יודע שאתה ער.
אנחנו בשנת 2022. אתה אנחנו יכולים להתעורר עכשיו. בואו נמשיך לפקפק ולהטיל ספק בכל דבר, בכל אדם, גם ברז רז, כדי שנישאר ערים. כדי שנתקדם בבריאות שלנו כסוכרתיים, ובעיקר כאנשים שמקבלים את ההחלטות שלנו מתוך עצמנו!
