האם סוכרת וצום לסירוגין יכולים להתקיים ביחד? צום לסירוגין יותר ויותר הופך להרגל אצל סוכרתיים רבים. צום לסירוגין הוא שיטת תזונה שבה לוקחים הפסקות מתוזמנות מאכילה למשך מספר שעות או ימים. הדפוס הנפוץ הוא צום 16:8 שבו צמים 16 שעות ביממה ואוכלים רק במהלך 8 השעות הנותרות. מטרת הצום היא לאפשר לגוף “מנוחה” מעיכול ולהפעיל תהליכים שונים.
ישנן השערות שצום לסירוגין יכול לסייע בוויסות רמות הסוכר אצל סוכרתיים. בין היתרונות המיוחסים: שיפור רגישות התאים לאינסולין, הפחתת דלקת כרונית הקשורה לסוכרת, הפעלת אוטופגיה – תהליך “ניקוי” תאים, ירידה במשקל עודפת שיכולה לשפר את המצב.
ישנם מספר מחקרים קטנים שהראו שצום לסירוגין אכן יכול לשפר את רגישות התאים לאינסולין ולהוריד רמות סוכר אצל חלק מחולי הסוכרת סוג 2. אולם, יש גם מחקרים שלא מצאו השפעה חיובית משמעותית של הצום. רוב המחקרים עדיין קטנים יחסית ולטווח קצר. נדרשים מחקרים נרחבים וארוכי טווח יותר כדי להסיק מסקנות חד משמעיות.
מהבחינה הביוכימית, הצום נותן מנוחה לתאים מהסוכרת ומאפשר להם לשפר רגישות לאינסולין. כאשר אנו אוכלים, עולה רמת הסוכר בדם והלבלב מפריש אינסולין שעוזר לתאים לקלוט את הסוכר מהדם. בסוכרת סוג 2, התאים פחות רגישים לאינסולין ולכן אינם קולטים את הסוכר ביעילות.
כאשר אדם צם, רמת הסוכר יורדת והגוף עובר לשרוף שומנים לאנרגיה במקום פחמימות. נראה ש”מנוחה” זו מהסוכר מאפשרת לתאים להתאושש ולשפר את רגישותם לאינסולין כאשר חוזרים לאכול. כמו כן, הצום מפחית תהליכי דלקת שתורמים לתנגודת לאינסולין.
יש מחקרים קטנים שהראו יתרונות אפשריים לצום, אך גם כאלה שלא מצאו השפעה. נדרש מחקר נרחב יותר למסקנות חד-משמעיות.
אם בכל זאת בוחרים לנסות צום לסירוגין, חשוב לנטר את רמות הסוכר בקפידה, להתאים את מינון האינסולין בהתאם, ולאכול ארוחות מאוזנות ובריאות בימי האכילה. כמו כן, חשוב להיות מוכן עם טיפול בגלוקוז במקרה של היפוגליקמיה.
לצום לסירוגין יש גם חסרונות וסיכונים פוטנציאליים כמו תנודתיות בסוכר, סכנת היפוגליקמיה והתפתחות הפרעות אכילה.
הצום לסירוגין גם עלול לעודד הפרעות אכילה אצל אנשים עם נטייה – מה שהתחיל כצום בריא עלול להפוך לאנורקסיה או בולימיה. מבחינת הפרעות אכילה – אנשים עם נטייה עלולים לנצל את הצום כדי להגביל יתר על המידה את האכילה. מה שהתחיל כצום בריא עלול להפוך להפרעת אכילה מסוג אנורקסיה או בולימיה. עצם ההתמקדות בדפוסי אכילה קבועים והגבלת מזון עלולים לעורר אצל חלק מהאנשים אובססיה ויחס בעייתי לאוכל. הצום גם עלול להוביל לאכילת יתר כפיצוי על הרעב בימי הצום.
לכן מומלץ שסוכרתיים עם נטייה או היסטוריה של הפרעות אכילה ימנעו לחלוטין מלנסות צום לסירוגין. גם אלו שאינם מודעים לבעיות אכילה שלהם צריכים להיזהר מהסיכון להתפתחות הפרעת אכילה כתוצאה מהצום.
לכן מומלץ לסוכרתיים לגשת בזהירות לצום לסירוגין ולהעדיף חלופות בריאות יותר כמו מרווחי אכילה.
חלופה בריאה יותר יכולה להיות שיטת “מרווחי אכילה” – לאכול 3 ארוחות גדולות ומאוזנות במרווחים קבועים לאורך היום, ולהוסיף 1-2 כיבודים קלים בין הארוחות. שיטה זו נותנת מנוחה ללבלב אך שומרת על רמות סוכר יציבות יותר.
דוגמה להצלחה עם צום לסירוגין היא רבקה, שירדה במשקל ובערכי סוכר לאחר כ-6 חודשי צום 16:8, תוך הקפדה על הדרגתיות ותזונה נכונה.
ראיינתי את גברת רבקה, סוכרתית סוג 2, שדיווחה על הצלחה עם שיטת הצום 16:8. רבקה סיפרה שהיא החלה את הצום בהדרגה, קודם 12 שעות צום ואז 14, ורק לאחר מכן עברה ל-16 שעות צום ביממה. בנוסף, רבקה הקפידה מאוד לאכול ארוחות מאוזנות ובריאות בשעות האכילה, עם דגש על חלבונים, שומנים בריאים וסיבים. רבקה ציינה ששילוב הדרגתיות ותזונה נכונה סייע מאוד להצלחת הצום.
אחרי כ-6 חודשים רבקה ירדה 8 ק”ג, ורמות הסוכר והאינסולין שלה השתפרו משמעותית. היא מתכננת להמשיך עם השיטה בצורה מבוקרת.
לעומתה, דוד הפסיק את הצום לאחר כמה חודשים עקב תופעות לוואי והיפוגליקמיה. דוד, סוכרתי סוג 2, שניסה לצום במתכונת 16:8 במשך כ-4 חודשים. דוד סיפר שבהתחלה אכן הצליח לרדת כ-5 ק”ג במשקל וחל שיפור מסוים בערכי הסוכר שלו. אולם, לאחר תקופה החלו להופיע אצלו תופעות לוואי כמו סחרחורות וכאבי ראש כתוצאה מהצום. כעבור כמה שבועות חלה אצל דוד ירידה חדה בסוכר עד כדי 40 מג’/דל שהצריכה טיפול בגלוקגון. לאחר האירוע הזה החליט דוד להפסיק לחלוטין את הצום לסירוגין, מחשש להיפוגליקמיה נוספת.
דוד מסכם שעבורו אישית, הסיכונים והתופעות השליליות של הצום עלו על היתרונות המוגבלים, והוא ממליץ לסוכרתיים אחרים לנקוט משנה זהירות עם הנושא.
ראיינתי את שרה, סוכרתית סוג 2, שניסתה צום לסירוגין 16:8 במשך מספר חודשים. שרה סיפרה שבהתחלה אכן ראתה ירידה מסוימת בערכי הסוכר שלה, אך עם הזמן חלה עלייה מחודשת בסוכר עד לרמות גבוהות יותר מאשר לפני הצום.
היא גם סבלה מתנודתיות קיצונית ברמות האנרגיה והתפתחו אצלה דפוסי אכילה בלתי בריאים בין תקופות הצום. מניסיונה, היא ממליצה לסוכרתיים להימנע מצום לסירוגין ולהתמקד בשינוי הרגלי אכילה לטווח ארוך.
לאה סובלת מסוכרת סוג 2. במקום צום, היא מקפידה על 3 ארוחות בריאות ומאוזנות במרווחים קבועים:
ארוחת בוקר ב-8:00 ארוחת צהריים ב-13:00 ארוחת ערב ב-19:00
בנוסף, לאה אוכלת פרי ויוגורט דל שומן ככיבוד קל ב-10:00 או כיבוד קל של קרקרים וגבינה ב-16:00.
שיטה זו עוזרת ללאה לשמור על רמות סוכר יציבות לאורך היום ללא תנודות קיצוניות.
לסיכום, צום לסירוגין יכול להיות מועיל לחלק מהסוכרתיים, אך יש לגשת לנושא בזהירות רבה ותוך התייעצות עם רופא. קיימות חלופות בריאות יותר שיש לשקול. איזון, עקביות ומעקב הם המפתח להצלחה בטיפול בסוכרת.