ג’יימס קליר נותן בספרו ‘הרגלים אטומיים’ מטפורה מעניינת:
דמיין מטוס ממריא מלוס אנג’לס ומופנה לניו יורק. אם הטייס החליט להתאים את המסלול ב-3.5 מעלות דרומה לפני ההמראה, המטוס היה זז מעט כמה סנטימטרים, ואף אחד כנראה לא ישים לב. עם זאת, לאורך המסע, ההשפעה של השינוי הקטן הזה תהיה אדירה – עד כדי כך שהמטוס ינחת בוושינגטון במקום בניו יורק
אנחנו יכולים ליישם את זה על כל דבר חדש שאנו רוצים להתחיל איתו: להוסיף עוד כמה כוסות מים ביום, להפחית מאכלים עם פחמימות ריקות, לנהל מעקב אחר הסוכר באופן שוטף, להתחיל פעילות גופנית, ועוד ועוד. ההתחלה היא במילימטרים ספורים, כמו אותו מטוס… כל פעם כמה מילימטרים, שלבסוף יעשו שינוי משמעותי וגדול. מילת המפתח היא בעיניי: סבלנות.
סבלנות מתוך כבוד לתהליכים שאנו עוברים. לא זבנג וגמרנו.
בכל מילימטר של שינוי מעורבים לפעמים עשרות ואולי יותר מרכיבים שאנחנו כלל לא מודעים אליהם: תהליכים ביולוגיים, נפשיים, רגשיים.
דרך הסוכרת היא חוויה אם לוקחים אותה כמו מסע התפתחותי לכל החיים. נוכל לחיות עם הסוכרת ולנהל את חיינו ואותה מתוך כבוד לעצמנו ולשינויים המדהימים שיכולים לפתוח בפנינו עולמות חדשים ומספקים. אם משנים את הגישה שלנו לניהול הסוכרת – הסוכרת יכולה להפוך ל’יתרון’. שבוע טוב ורגוע!