לפגוש את החתול שמתפנק בשמש (או: איך נהנים מניהול הסוכרת?)
אמרתי לו:
אני עושה הכל נכון. אני שותה כוס מים מוקדם בבוקר. אני עושה מתיחות ויוצא להליכת בוקר. יותר מכל אחד אחר שאני מכיר, אני מקפיד על הפחמימות. אני עושה הכל נכון.
אז למה לא ירד לי ה-A1C? מה עוד אני יכול לעשות?
הוא אמר לי:
אתה עושה הכל כמו שצריך. אני תמיד רואה אותך הולך בנחישות ברחוב. אתה אוכל דברים בריאים. עושה פעילות נוספת. אתה מתמודד אדיר ועושה כל מה שצריך לעשות.
אבל ניהול סוכרת היא לא רשימת מכולת שעושים עליה וי.
אתה עושה הכל, מלבד דבר אחד: אתה לא נהנה.
איך נהנים, שאלתי.
הוא ענה:
כמו שנהנים מריקוד.
בהתחלה לומדים את הצעדים, הטכניקה. מתי להרים רגל ימין, מתי רגל שמאל, מתי להסתובב…
זה השלב שבו לא נהנים. הוא דומה לרשימת המטלות היומיות שלך בניהול הסוכרת. אתה עושה את כל הצעדים הנדרשים אבל אינך נהנה מהם.
אחרי שלמדת איך לרקוד, קח את הוראות ההפעלה של הריקוד, זרוק אותם – ותתחיל לרקוד. חופשי.
עכשיו אתה תתחיל ליהנות. אתה תהיה משוחרר. חופשי. אתה תיתן לגוף שלך להוביל אותך. תיתן למוסיקה להניע אותך.
אתה תשכח את צעדי הריקוד הנכונים.
אותו דבר תעשה עם הסוכרת. תלמד פעם אחת את העקרונות הבסיסיים של ניהול הסוכרת ואז – תתחיל לרקוד.
כשאתה אוכל משהו, תאכל אותו כי זה טעים. כי אתה מכניס לגוף שלך את הדלק הכי טוב.
כשאתה הולך ברחוב, אל תלך כדי להוריד סוכר.
כשאתה הולך ברחוב, תלך כדי להתבונן בשמיים, בשקיעה, תלך כדי לפגוש את החתול שמתפנק בשמש…