מי נמצא בסיכון לפתח סוכרת סוג 2?
אנשים – –
1. מבוגרים מגיל 45 בערך
2. בעלי עודף משקל
3. בעלי היסטוריה משפחתית של חולי סוכרת
4. לא פעילים גופנית
5. מאובחנים כ’טרום סוכרת’
6. נשים שפיתחו סוכרת הריון
7. בעלי טראומה נפשית ומתחים מצטברים
8. בעלי דלקות כרוניות
9. בעלי חוסר איזון בכבד
10. שהמוצא שלהם בעיקר מהמזרח התיכון אך גם מאפריקה ואסיה
11. בעלי חוסר שינה מתמשך
12. מעשנים
13. בעלי הרגלי אכילה לקויים
✅ הכל על A1C
בדיקת A1C (או המוגלובין מסוכרר hbA1C) היא כלי לאבחון וניהול סוכרת מסוג 2. זהו מדד תקופתי שיכול לעזור לנו לקבוע אם תוכנית ניהול הסוכרת שאימצנו (תזונה, פעילות, רגיעה) – עובדת.
הדרך למדוד את רמת הסוכר בדם לאורך זמן היא באמצעות בדיקת A1C. הבדיקה מחשבת את ממוצע הסוכר בדם בשלושת החודשים שלפני עריכת הבדיקה.
אולי אפשר לתאר את הבדיקה הזאת ככלי שעוזר לנו לצייר את התמונה הגדולה של ההתקדמות או הנסיגה שלנו בתהליך הסוכרת.
זה נותן לרופא המטפל כיוון לגבי הגדלת התרופות או הפחתתן.
אך בראש ובראשונה, זה כלי לאבחון (ביחד עם בדיקות נוספות) טרום סוכרתיים וסוכרתיים סוג 2.
לפי המדדים הישראליים בדרך כלל ערך עד 5.7 איננו מצביע על סוכרת. ערכים 5.8-5.9 מלמדים על טרום סוכרת, ואילו ערכים מ-6 ומעלה מאבחנים את מחלת הסוכרת.
לפי המדדים האמריקאים, בדרך כלל:
5.7 ל-6.4 מצביעים על טרום סוכרת ו-6.5 אחוזים ומעלה המעידים על סוכרת.
איך A1C עובד?
הבדיקה מודדת את כמות הגלוקוז (סוכר) שנצמדת להמוגלובין בתאי הדם. המוגלובין הוא החלק של תאי הדם האדומים המוביל חמצן לתאים אחרים. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך יתחבר יותר גלוקוז להמוגלובין. התוצאה היא A1C, המדווחת כאחוז.
רמת A1C נורמלית היא מתחת ל-5.7 אחוזים.
מומלץ למדוד את ה-A1C פעמיים עד שלוש בשנה.
כל אחוז שיורד מערך ה-A1C יפחית משמעותית את הסיכונים ארוכי הטווח כמו פגיעות עצביות, מחלת כליות, מחלות לב והתדרדרות בראיה.
לפגוש את החתול שמתפנק בשמש (או: איך נהנים מניהול הסוכרת?)
אמרתי לו:
אני עושה הכל נכון. אני שותה כוס מים מוקדם בבוקר. אני עושה מתיחות ויוצא להליכת בוקר. יותר מכל אחד אחר שאני מכיר, אני מקפיד על הפחמימות. אני עושה הכל נכון.
אז למה לא ירד לי ה-A1C? מה עוד אני יכול לעשות?
הוא אמר לי:
אתה עושה הכל כמו שצריך. אני תמיד רואה אותך הולך בנחישות ברחוב. אתה אוכל דברים בריאים. עושה פעילות נוספת. אתה מתמודד אדיר ועושה כל מה שצריך לעשות.
אבל ניהול סוכרת היא לא רשימת מכולת שעושים עליה וי.
אתה עושה הכל, מלבד דבר אחד: אתה לא נהנה.
איך נהנים, שאלתי.
הוא ענה:
כמו שנהנים מריקוד.
בהתחלה לומדים את הצעדים, הטכניקה. מתי להרים רגל ימין, מתי רגל שמאל, מתי להסתובב…
זה השלב שבו לא נהנים. הוא דומה לרשימת המטלות היומיות שלך בניהול הסוכרת. אתה עושה את כל הצעדים הנדרשים אבל אינך נהנה מהם.
אחרי שלמדת איך לרקוד, קח את הוראות ההפעלה של הריקוד, זרוק אותם – ותתחיל לרקוד. חופשי.
עכשיו אתה תתחיל ליהנות. אתה תהיה משוחרר. חופשי. אתה תיתן לגוף שלך להוביל אותך. תיתן למוסיקה להניע אותך.
אתה תשכח את צעדי הריקוד הנכונים.
אותו דבר תעשה עם הסוכרת. תלמד פעם אחת את העקרונות הבסיסיים של ניהול הסוכרת ואז – תתחיל לרקוד.
כשאתה אוכל משהו, תאכל אותו כי זה טעים. כי אתה מכניס לגוף שלך את הדלק הכי טוב.
כשאתה הולך ברחוב, אל תלך כדי להוריד סוכר.
כשאתה הולך ברחוב, תלך כדי להתבונן בשמיים, בשקיעה, תלך כדי לפגוש את החתול שמתפנק בשמש…
ג’יימס קליר נותן בספרו ‘הרגלים אטומיים’ מטפורה מעניינת:
דמיין מטוס ממריא מלוס אנג’לס ומופנה לניו יורק. אם הטייס החליט להתאים את המסלול ב-3.5 מעלות דרומה לפני ההמראה, המטוס היה זז מעט כמה סנטימטרים, ואף אחד כנראה לא ישים לב. עם זאת, לאורך המסע, ההשפעה של השינוי הקטן הזה תהיה אדירה – עד כדי כך שהמטוס ינחת בוושינגטון במקום בניו יורק
אנחנו יכולים ליישם את זה על כל דבר חדש שאנו רוצים להתחיל איתו: להוסיף עוד כמה כוסות מים ביום, להפחית מאכלים עם פחמימות ריקות, לנהל מעקב אחר הסוכר באופן שוטף, להתחיל פעילות גופנית, ועוד ועוד. ההתחלה היא במילימטרים ספורים, כמו אותו מטוס… כל פעם כמה מילימטרים, שלבסוף יעשו שינוי משמעותי וגדול. מילת המפתח היא בעיניי: סבלנות.
סבלנות מתוך כבוד לתהליכים שאנו עוברים. לא זבנג וגמרנו.
בכל מילימטר של שינוי מעורבים לפעמים עשרות ואולי יותר מרכיבים שאנחנו כלל לא מודעים אליהם: תהליכים ביולוגיים, נפשיים, רגשיים.
דרך הסוכרת היא חוויה אם לוקחים אותה כמו מסע התפתחותי לכל החיים. נוכל לחיות עם הסוכרת ולנהל את חיינו ואותה מתוך כבוד לעצמנו ולשינויים המדהימים שיכולים לפתוח בפנינו עולמות חדשים ומספקים. אם משנים את הגישה שלנו לניהול הסוכרת – הסוכרת יכולה להפוך ל’יתרון’. שבוע טוב ורגוע!
מחקר חדש טוען שהליכה מתונה במשך 2 דקות לאחר האכילה –
יכולה לעזור להפחית את רמות הסוכר בדם (לסוכרתיים), ולהוריד את הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 (לטרום סוכרתיים).
גם אם אין זמן לצאת להליכה, הסתבר שעמידה לפרק זמן קצר לאחר הארוחה (בהשוואה לישיבה) הראתה גם ירידה משמעותית ברמות הסוכר.
עם זאת, החוקרים מציינים שהליכה מתונה נמצאה עדיפה – וממליצים ללכת אחרי ארוחת בוקר, צהריים וערב, אם רוצים להפחית משמעותית את רמות הסוכר בדם.