המחקרים מתחום מדעי המוח מתארים שהמוח שלנו הינו איבר גמיש המשתנה לכל אורך החיים בהתאם לכל דבר שאנו עושים או חווים. המוח שלנו גמיש כמו פלסטלינה והוא ומסוגל ללמוד ולהשתנות בכל גיל ובכל מצב, ולעניינו המצב שנקלענו אליו הוא הסוכרת.

על המנגנון המופלא הזה, הפלסטיות של המוח שלנו אני ממליץ להיכנס ללינק ולראות סרטון של דקה עם תרגום לעברית. הסרטון מסביר בפשטות באנימציה את אופן פעולת המוח הפלסטי.

מומחים במדעי ההתנהגות רואים בגמישות מחשבתית כשאסטרטגיה נכונה לחיים. כולנו גמישים לגבי דברים מסוימים ולא גמישים לגבי אחרים.

אם אנחנו מרגישים שהפכנו קצת לאובססיביים בקשר למספר הפחמימות שנכנסות לנו לפה, ואני מדבר כאן ברמת החצי פחמימה לכאן או לאן, אולי הגיע הזמן להשתחרר ולהיות גמיש יותר.

הנה איך.

כמו שאנחנו מבינים שתרגול יוגה, מתיחות לאחר אימון ועוד, יכולים לעזור לגוף שלנו להיות גמיש יותר – אותו הדבר תקף גם על ההתנהגויות המנטליות שלנו. יש גמישות פיזית ויש גמישות מחשבתית. ואנחנו כאן מתייחסים לגמישות המנטלית והתועלות שלה להתמודדות עם סוכרת.

אני רוצה להיות גמיש יותר?

בכל פעם אני אמתח את היד או הרגל קצת יותר, מעבר לגבולות היכולת שלי. אבל רק קצת. וככה באופן יומיומי ומצטבר, אני אהפוך לגמיש יותר בחשיבה.

לדוגמא, אם מדובר בשינוי של הרגל לטובת מנוחה של הלבלב, אני רוצה לעבור משש ארוחות ליום לשלוש ארוחות. אני מתחיל להגמיש את עצמי במבחינה מחשבתית בכך שאוריד רק ארוחה אחת, וזו תהיה אחת מארוחות הביניים הקטנות.

הגמשתי את עצמי טיפה, וככה אני אתרגל את זה במשך ימים רבים עד שאתרגל לאכול רק חמש ארוחות. בהמשך, כששרירי הגמישות המנטלית שלי יהיו יותר חזקים, אוכל לנסות להוריד ארוחה נוספת.

יש לעשות צעדים קטנים במתיחות מוח של הרגלים שהתקבעו בנו, כל פעם למתוח עוד קצת כדי להחזיר את הגמישות. עד שלבסוף ההרגל הלא רצוי יתחלף בהתנהגות הרצויה.

אפשר בשיטה הזאת להוריד מאכלים שלא טובים לסוכרת ובכלל לבריאות, אפשר להגדיל את שתיית המים, את מספר ההליכות או הפעילויות האחרות שחשובות לנו כסוכרתיים. אפשר הכל. זה בסך הכל פלסטלינה. קטן עלינו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *