בלוג סוכרת

איך נוכל לטפל בתסמונת השחר?

אני מאמין ששגרת שינה טובה יכולה לעזור להוריד ערכי סוכר בבוקר ובכך לצמצם את אפקט תסמונת השחר.

הנה כמה רעיונות ודרכים שטובים עבורי:

1.

אם ערכי הסוכר לפני השינה – גבוהים, צריך לתת לגוף מספיק זמן להתמודד עם עליית הסוכר בדם לאחר ארוחת הערב.

רצוי להימנע מאכילת ארוחות ערב גדולות בשעות הלילה המאוחרות ומומלץ להגביל את צריכת הפחמימות בערב.

ככל שאוכלים את ארוחת הערב מאוחר יותר ביום, הארוחה צריכה לכלול פחות פחמימות. מסקנה ראשונה כדי להימנע מערכי סוכר גבוהים בבוקר: לאכול ארוחת ערב כמה שיותר מוקדם.

2.

מכיוון שהרוק של סוכרתי “מתוק” יותר מזה של אנשים שאינם סוכרתיים, יש לנו נטייה לסבול יותר מחורים ומחלות חניכיים. לכן צחצוח שיניים לפני השינה (ובמהלך היום) – חשוב.

3.

פעילות תנועה קלה אחרי ארוחת ערב. זה לא צריך להיות פעילות מסיבית (שמעלה סוכר). הליכה קצרה של 10-20 דק’, מתיחות, ירידה ועליה במדרגות לרוקן אשפה, יוגה, וכו’.

4.

שגרת השינה כוללת את ארגון חדר השינה לשגרת שינה נעימה וחלקה. פחות רעשים, חושך, בלי טלפון נייד ליד המיטה. להימנע מקפאין לפני השינה. מחסור בשינה יכול להעלות את רמות הקורטיזול והגברת המתח שמעלים את הסוכר בדם.

סוכרת מסוג 2 היא מצב בו האינסולין שהלבלב מייצר לא יכול לעבוד כמו שצריך, או שהלבלב שלך לא יכול לייצר מספיק אינסולין.

הורמון האינסולין מאפשר לסוכר בדם שלנו להיכנס לתאים כדי לספק להם אנרגיה ומזון. בסוכרת סוג 2, הגוף מפרק פחמימות מהמזון והופך אותו לסוכר.

הלבלב מגיב לכך על ידי שחרור אינסולין. אבל בגלל שהאינסולין הזה לא יכול לעבוד כמו שצריך, רמות הסוכר בדם ממשיכות לעלות. אז יותר אינסולין משתחרר.

כתוצאה מכך, אצל חלק מחולי סוכרת סוג 2 זה מעייף את הלבלב. הם מייצרים פחות ופחות אינסולין. זה גורם לרמות סוכר עוד יותר גבוהות בדם.

כאשר נפגעת יכולת הגוף להעביר את הסוכר לתאים, התסמינים השכיחים של סוכרת מסוג 2 הם:

• עייפות רבה במשך היום.
• השתנה רבה, במיוחד בלילה.
• צימאון ויובש בפה.
• ירידה במשקל.
• ראייה מטושטשת.

לפעמים לא שמים לב לתסמינים האלה או שהם לא מורגשים כל כך. דבר זה גורם לסוכרתיים רבים לחיות עם סוכרת שנים רבות לפני שהם מאובחנים ובכך נגרם נזק בריאותי לטווח הרחוק.

הנזקים לחולי סוכרת לטווח הרחוק – כאשר לא מטפלים בסוכרת הם:

• בפגיעה בלב
• בעיניים עד לעיוורון
• בכפות הרגליים
• בכליות

יחד עם זאת, אבחון סוכרת בזמן וטיפול נכון מאפשרים לנהל את הסוכרת ולהימנע מסיבוכי סוכרת רבים.

קיימות דרכים שונות לטיפול בסוכרת מסוג 2. יש אנשים שיכולים לנהל את זה על ידי תזונה בריאה יותר, פעילות גופנית וירידה במשקל. רוב הסוכרתיים זקוקים לתרופות כדי להוריד את רמת הסוכר בדם.

יש לי שכן. הוא בן 87 ואפילו לא יודע מהי תזונה בריאה. הוא פשוט אוכל את מה שהוא אכל באותו היום. הוא גם אוכל הרבה שומן רווי, יש לו בטן די גדולה, אבל הוא עדיין דואג לעצמו, בכל אופן, הוא קשיש פעיל לגילו- בנוסף, הוא עדיין חד כמו סכין.

כששאלתי אותו על המפתח לחיים בריאים, הוא אמר שהדבר הכי חשוב עבורו הוא עקביות. כל חייו הבוגרים, הוא התעורר באותו זמן, אכל את 3 הארוחות שלו בעקביות, לא נשנש, וכמעט לא חרג מהשגרה שלו.

בעיניי זה הדבר שהכי חשוב. אתה יכול לאכול צמחים, אתה יכול לאכול בשר. אבל כשאנשים אומרים שצריך לאכול צמחים או בשר כדי להיות בריא, אני מתרחק. זה פשוט יותר מדי שחור ולבן. תמיד יש בזה יותר ממה שאתה רואה על פני השטח.

זו שנת 2022, איננו צריכים משפיען, יוטיובר או איש מדיה חברתית שיגיד לנו שתזונה בריאה, שתייה, פעילות גופנית, פעילויות שגורמות להפחתת מתחים – הם הרגלים טובים.

לאט לאט אנו משתנים. מתחילים להבין. מתעוררים. אנחנו מודעים יותר למה שאנחנו עושים, מה אנחנו מכניסים לגופנו ואיך אנחנו חיים עם סוכרת בשלום ובאהבה.

יש הרבה עצות לסוכרתיים בכל מקום שנלך אליו. בשנים האחרונות, נראה שכולם אובססיביים לגבי פחמימות. אתה יכול לדעת את זה לפי כמות העצות לצרוך דל פחמימות שאתה יכול לקבל מהמדיה ומהרשתות.

אבל למרות שהעצות האלה – דל פחמימות – צום לסירוגין, קיטוגני, תזונה ים תיכונית… עשויות להיראות טוב על פני השטח, יש כמה בעיות אם נחשוב על זה יותר לעומק:

• איזו עצה נכונה? יש הרבה עצות סותרות בחוץ.
• מי נתן את העצה?
• מדוע אנשים מגינים על אמונותיהם בצורה כל כך נחרצת כשמאמתים אותם עם עובדות ומחקרים?
• למה יש אנשים שלא פתוחים לרעיונות אחרים?
• למה אנשים נותנים עצות? מה האינטרסים (שיווקיים? כוח? אגו? אידיאולוגיה, פילנתרופיה?) של אנשים? מדוע הם משקיעים זמן ומשאבים בשכנוע סוכרתיים שדברים מסוימים נכונים?

כסוכרתיים חושבים עם ראש על הכתפיים, יכולה להיות לנו דעה עצמאית שלא משרתת אף אחד, ובכל זה, התפקיד שלי בקהילה ומחוץ לקהילה הוא לחתוך את הרעש. לא רק כדי לחלוק את זה איתכם, אלא בגלל שאני רוצה למצוא את הדרך הטובה ביותר לחיות עם סוכרת בעצמי.

אחד הדברים שמצאתי הוא שעצות ספציפיות הן די חסרות תועלת בכל רחבי הרשת.

מכאן למדתי להטיל ספק, גם בעצמי ובעצות של עצמי לעצמי ולאחרים: להטיל ספק בהכל.

במהלך השנה האחרונה השתנתה ההסתכלות שלי על החיים. ככל שאני קורא וכותב יותר על חיי כסוכרתי, על הבריאות שלי ועל כלים לייעל אותה, כך אני פחות בטוח בכל דבר.

הגעתי למסקנה שאנחנו תמיד רואים את פני השטח. אנו רואים את קצה הקרחון. אבל אין לנו שמץ של מושג איך הקרחון הזה נראה מתחת למים. זה הדברים שאתה לא רואה אלא אם כן אתה צולל לעומק.

מכאן, העיצה שלי לסוכרתיים היא: להטיל ספק בכל דבר.

למה? כי הרגע שבו אתה מחליט על משהו הוא הרגע שבו אתה מפסיק לגדול. זה קורה לכולנו מבלי שנהיה מודעים לכך. הדבר המוזר הוא שכולנו נמשכים לעצות כי אנחנו רוצים לגדול ולשפר את עצמנו.

אבל איכשהו, אנחנו נמשכים לקבוצות, אידיאולוגיות ומערכות אמונה מסוימות. ופתאום, אנחנו מפסיקים לגדול. אבל אנחנו לא מודעים לזה. על פני השטח, נראה שאנחנו מסתדרים מצוין. אנחנו אוכלים בריא, נשארים מאוזנים, והכי חשוב, אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים לקבוצה של אנשים שעושים את הדבר הנכון.

אבל איך אתה יודע שאתה עושה את הדברים הנכונים? אתה לא.

הכי קרוב שאתה יכול להגיע הוא על ידי הטלת ספק בכל מה שאתה עושה כסוכרתי. עכשיו, אני לא אומר שאתה צריך להטיל ספק בכל צעד סוכרתי שאתה לוקח. זה יהיה סיוט. האם אתה יכול לדמיין את זה? האם עלי לאכול את הכריך הזה? מה אם זה מורעל? מה אם לחם מזיק לך?

לא על זה אני מדבר. המפתח כאן זה לשאול מה אתה עושה. לא כל דקה או שעה, אלא באופן קבוע. כל יום, אני פתוח לרעיונות חדשים ולדברים שמאתגרים את החשיבה שלי.

זה לא אומר שאני משנה את האסטרטגיה שלי כל יום, אני פשוט נותן לזה לנוח. אני לא סוגר את דעתי. זה מה שרבים מאיתנו עושים. אנחנו מאמינים בדל פחמימות ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שהוא איננו דל פחמימות.

אנחנו מאמינים בצום לסירוגין ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שהוא איננו צום לסירוגין. אנחנו מאמינים שהליכה היא טובה, ואנחנו סוגרים את עצמנו לכל מה שאיננו הליכה. אנחנו מאמינים שתזונה היא הפתרון להורדת סוכר, ואנחנו סוגרים את עצמנו לפעילות גופנית, להפגת מתחים.

בוא נתעורר. נפסיק לעבור את החיים שלנו עם סוכרת בשינה. נצא מהטייס האוטומטי הזה שמוביל אותנו לפעמים להתרסקות. אנחנו ב-2022.

אנחנו כבר יכולים לבנות עמוד שדרה סוכרתי אישי וטוב וחזק ולא להישען כל רגע על עצות של אנשים אחרים ולהעתיק ולהדביק על עצמנו את מה שהם עושים. בואו נתעורר ונפסיק ללכת וללכת כמו זומבים.

אם אתם רוצים לאכול דל פחמימות – זה נהדר, אם לא, זה גם נהדר. להתעורר זה פשוט מאוד: כשאתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות ופשוט להתבונן בתשובות שלך, אתה יודע שאתה ער.

אנחנו בשנת 2022. אתה אנחנו יכולים להתעורר עכשיו. בואו נמשיך לפקפק ולהטיל ספק בכל דבר, בכל אדם, גם ברז רז, כדי שנישאר ערים. כדי שנתקדם בבריאות שלנו כסוכרתיים, ובעיקר כאנשים שמקבלים את ההחלטות שלנו מתוך עצמנו!

איך בודקים האם מאכל מסוים טוב לנו מבחינת סוכרים בדם? איך בודקים מאכל חדש, מוצר חדש, מאפה חדש, גם אם הוא דל”פ או בריאותי באופן תיאורטי? לדוגמא, אבוקדו. שלא נמצא עדיין בתפריט שלנו אך אנו רוצים לדעת האם הוא יכול להיכנס אליו.

בודקים סוכר לפני הטעימה. רושמים בדף מעקב.

· אוכלים כמות של 100 גר’ עד 150 גר’. לכתוב את הכמות המדויקת שאכלנו בדף המעקב

· לבדוק סוכר אחרי שעה. לרשום במעקב.

· לבדוק סוכר אחרי שעתיים, לרשום.

לחזור בדיוק על אותו תהליך ביום אחר. אני בודק מאכל חדש אפילו עוד 2-3 ימים אחרי הבדיקה הראשונית.

עכשיו אני מסתכל בדף המעקב ויכול להסיק מסקנות: האם הסוכר היה גבוה מדי, מאוזן, נמוך יחסית? יש לי נתונים. לפי הנתונים אני יכול להחליט להפסיק את המאכל החדש, או להמשיך לצרוך בדיוק באותה כמות או להגדיל את הכמות בעוד 50 גר’. אם אני מחליט להגדיל, אני חייב שוב לבדוק את זה במשך כמה ימים.

בכוונה נתתי אבוקדו. כי לא לכולם הוא טוב מבחינת סוכר. מכל מני סיבות. לא לכולם הוא בריאותי, בשעה שלרבים הוא מעולה.

ככה גם לדברים שאנו חושבים שהם דל”פ או טובים לבריאותנו, שאפינו או בישלנו.

הכלל שלנו יהיה:

לבדוק תמיד מאכלים שהם דל”פ, או בריאותיים לכאורה, עם ערכים תזונתיים מצויינים ובכמויות שפויות, במוקדם או במאוחר יהיה לנו מגוון מאכלים טובים עבורך.

לא הייתי נכנס בכלל לעולם המאכלים המעובדים מדי והפחות בריאים בעליל… כמו עוגה מושחתת למשל. אין סיבה.

כחולי סוכרת זה לא נכון בעיני לשחק משחקים עם כל מיני דברים שאנו יודעים שהם לא טובים. לכאורה אני יכול לשתות נס קפה עם שתי כפיות סוכר וזריקת אוזמפיק ומטפורמין. (אני נגמלתי מתרופות בכלל).

אבל היי, למה להזיק במודע לגופי ולבריאותי? אין סוכרתי שאיננו יודע שסוכר לבן זה רעל … לא רק כסוכרתי.

כשאני לוקח תרופות הגלוקומטר משקר. זה מספר שלא אומר כלום. מה אכפת לי המספרים בגלוקומטר? זה מספרים שלא אומרים כלום כשאני צורך תרופות ובודק מאכל חדש והמאכל הזה מושחת, רווי פחמימות וסוכרים ריקים. המספר על הגלוקומטר הוא אחרי השפעת התרופות. גם אם זה נראה נפלא ומאוזן – זה לא נפלא ומאוזן. זה מספר מטעה.

הזריקה והכדור החזק עושים איזון לכאורה, איזון מלאכותי – אז המספרים על הגלוקומטר לא אומרים כלום כשאתה רואה שאכלת עוגה מושחתת או גלידה של גולדה רוויית סוכרים ושומני דקלים מזיקים. הגלוקומטר לא אומר דבר על כך. הוא מראה לך מספר מאוזן לכאורה כי האיזון נעשה על ידי התרופות.

זה אומר שהתרופות עובדות קשה. הלבלב והכבד שלך עובדים קשה. אולי יש לך גם תופעות לוואי שיתגלו בהמשך בגלל כל העבודה הזאת של המאכלים הרעים לנו.

אנן סוכרתיים נקודה. אובחנו כסוכרתיים ולעולם לא תהיה לנו מספיק יכולת להעביר את הסוכרים לתאים באופן מושלם כי מחלת הסוכרת היא בדיוק הפגם הזה לעולמים – שמהרגע שאובחנו אנו כבר לא יכולים להשתמש כמו בן אדם לא סוכרתי בלבלב, בהורמון האינסולין ובכבד כמו אדם רגיל.

כל מניפולציה כזו או אחרת – מקשה על המערכות הפנימיות ומתישהו המחיר יהיה ויגיע, ולפעמים לא יהיה נעים.

עכשיו אחרי העובדות האלה, אני מציע לבדוק רק מאכלים טובים, עשירים באבות מזון מצוינים, שומנים טובים, חלבונים טובים ופחמימות מצוינות.

ועכשיו האור בקצה המנהרה 😀

כשנסגל את ההרגל הזה, זה ייקח קצת זמן, אנו נגלה שערכי הסוכר יורדים, אפילו יורדים המון. הסיבה: התזונה והפעילות הגופנית ביחד עם התרופות.

זה הזמן שמומלץ ללכת לרופא להציג לו את הנתונים ואיתו ביחד להתחיל להוריד בתרופות, במינון בהדרגה עד שאולי לא תצטרכי תרופות ותהיי מאוזנת ובריאה ❤️

לא שווה?

אני התחלתי עם שני כדורי מטפורמין, ורק בעזרת תזונה שבדקתי אחד אחד על גופי, ופעילות גופנית מתונה, בעיקר הליכה, אך לא רק, והרבה עבודת רגיעה – זה שווה לי כבר שנתיים בלי תרופות ועם ערכים מצוינים.

אני רוצה להביא ציטוט שנתקלתי בו:

“הישראלים לא נרתעים, מתנפלים על האוזמפיק יותר מבכל מדינה אחרת בעולם, ולוחצים על הרופאים במטרה לקבל אישור מיוחד לשימוש בתרופה.”….

זהו ציטוט ממאקו… מדובר לאו דווקא בסוכרתיים (אך יש גם בתוכנו שהציטוט הזה מאפיין אותם), אלא באנשים שרוצים לרדת במשקל.

הסתקרנתי. נכנסתי לקבוצת פייסבוק אוזמפיק (קרוב ל-40,000 חברים) וחשכו עיניי… אנשים מזריקים לעצמם בלי לקבל הנחיות רפואיות, או בהתעלם מהן, סובלים מתופעות לוואי קשות, מתנהלים ברובם כאובססיביים, מנהלים שוק שחור וגלוי לזריקה, מזריקים פעמיים ביום (כשצריך להזריק רק פעם בשבוע), משנים מינונים תוך ימים בלי פיקוח רפואי… הישראלים אובססיבים.

הם מתייחסים לזריקה החדשה הזאת כמו ליעד נופש בתורכיה שצריך למהר ולהסתער עליו… שכן המלאי בבתי המרקחת די במחסור… שלא נדבר על הסכומים לזריקה… אנשים מזריקים את השלב הנמוך ואחרי כמה שעות או יום מצפים לרדת במשקל… (כשהזריקה לבד לא מרזה אלא אם עושים תוכנית אכילה לירידה במשקל וביחד עם דיכוי התיאבון, אפשר לרדת)

הרגשתי כואב עבור המון ישראלים טובים. כמה הטעייה יש בזה. כמה אכזבה תהיה. כמה השמנה תחזור ותכפיל את עצמה בעקבות השימוש הלא נכון בזריקה. בגלל השימוש בה כקיצור דרך. לדעתי. אני חושב שקבוצות סוכרת חייבות לתת את הכיוון השפוי והנכון. אני מקווה שאנו עושים זאת. תרופה לסוכרת – מיועדת לחולי סוכרת ובפיקוח ומעקב רפואי. חולי סוכרת צריכים לדעת שכל תרופה – גם סתם מטפורמין, או אחרת – לא תוריד סוכר אם לא נשנה התנהגות.

אם נאכל הרים של פחמימות – וניקח תרופות, זה לא ישפיע כמעט. צריך גם תזונה, או יותר נכון, התנהגות נכונה ושפויה לאורך זמן.

מילה אחרונה למרזים – שום ניתוח בריאטרי או אחר, שום זריקה או תרופה לא יועילו אם לא יהיה שינוי בהרגלי האכילה לתמיד. הרגלי אכילה זה לא לאכול אוכל דל”פ. הרגלי אכילה זה התנהגות מן השורש שצריך לרפא. זו ההבנה ששום תרופה או זריקה לא תביא לשינוי לאורך זמן – אם לא נטפל בהתנהגות.

אני מקווה שאני מדגיש מספיק את נושא התנהגות האכילה עם דגש על המילה ה’התנהגות’ שלנו.